פרסאוס

פרסאוס נחשב לאחד הגיבורים הקדומים והמפוארים ביותר במיתולוגיה היוונית, דמותו מגלמת את השילוב שבין ייעוד אלוהי למאבק אנושי נחוש. הוא ידוע בעיקר כגיבור שחיסל את מדוזה והציל את הנסיכה אנדרומדה ממפלצת ים אכזרית, אך דמותו רחבה בהרבה וכוללת את ייסודן של ערים מרכזיות כמו מיקנה וקביעת שושלת המלוכה הפרסאידית. סיפורו של פרסאוס הוא סיפור על הישרדות כנגד כל הסיכויים, החל מרגע לידתו בתוך תא ברונזה חסום ועד להפיכתו לדמות מופת שזכתה למקום של כבוד בין הכוכבים.

קטגוריה	פירוט
תפקיד ומעמד	גיבור מיתולוגי, חצי-אל (Demigod), מייסד מיקנה וקוטל מפלצות
השתייכות	שושלת ארגוס, בנם של זאוס ודנאה
מגורים	ארגוס, סריפוס, טירינס ומיקנה
סמלים מרכזיים	ראש המדוזה (גורגוניון), החרב המגלית (Harpe), סנדלים מכונפים, קסדת הניראות וקיביסיס

משפחה ושושלת

לידה

ראשיתו של פרסאוס נעוצה בנבואה קודרת ובמעשה של התערבות אלוהית יוצאת דופן. אביו היה זאוס, מלך האלים, ואמו הייתה דנאה, בתו של אקריסיוס מלך ארגוס. אקריסיוס, שקיבל נבואה לפיה נכדו עתיד להרוג אותו, כלא את דנאה בחדר תת-קרקעי עשוי ברונזה כדי למנוע ממנה להרות. אולם, זה לא יכל לעצור את זאוס, שחדר אל החדר בדמות גשם של זהב והתאחד עם דנאה. מחיבור זה נולד פרסאוס, "בנו של הגשם הזהוב". כאשר גילה אקריסיוס על לידת הילד, הוא סירב להאמין במוצאו האלוהי וכלא את האם ובנה בתיבת עץ אותה השליך לים, בתקווה שהגורל יכלה אותם. התיבה נסחפה אל חופי האי סריפוס, שם חולצו דנאה ופרסאוס על ידי הדייג טוב הלב דיקטיס, שגידל את הילד כבנו בצל חסותו של אחיו, המלך פולידקטס.

משפחתו ושושלתו

לאחר שתמו הרפתקאותיו, הקים פרסאוס משפחה ענפה ששינתה את פני ההיסטוריה המיתולוגית של יוון. הוא נשא לאישה את אנדרומדה, הנסיכה האתיופית אותה הציל ממוות, וביחד הם הולידו בנים ובנות רבים, בהם פרסס, אלקיאוס, הליוס, מסטור, סטנלוס ואלקטריאון, וכן בת בשם גורגופונה. בניהם של פרסאוס ואנדרומדה הפכו לאבות המייסדים של בתי מלוכה חשובים; פרסס נחשב במקורות מסוימים לאבי השושלת של מלכי פרס, בעוד שנכדו של פרסאוס דרך בנו אלקטריאון היה לא אחר מאשר הגיבור הרקולס. בכך, פרסאוס אינו רק גיבור בפני עצמו, אלא השורש ממנו צמחו גדולי הגיבורים והמלכים של העולם העתיק.

מיתוסים מרכזיים

המשימה להבאת ראש המדוזה

העלילה המרכזית בחייו של פרסאוס החלה כתוצאה ממזימה של המלך פולידקטס, שחשק באמו של פרסאוס, דנאה ורצה להיפטר מבנה המגן עליה. המלך הציב בפני פרסאוס אתגר בלתי אפשרי לכאורה, להביא לו את ראשה של המדוזה, הגורגונה היחידה מבין שלוש האחיות שהייתה בת-תמותה, ושמבטה הפך כל יצור חי לאבן. פרסאוס, צעיר וחדור מוטיבציה, יצא למשימה תוך שהוא מקבל סיוע יקר ערך מאלי האולימפוס. אתנה והרמס הנחו אותו בדרכו וסיפקו לו כלים הכוללים סנדלים מכונפים לטיסה מהירה, מגן ומגל ברונזה או פלדה מעוקל, וקסדת היעלמות שניתנה לו על ידי האדס. כדי לאתר את מקום מושבן של הגורגונות, נאלץ פרסאוס להערים על הגראיות, שלוש נשים זקנות שחלקו ביניהן עין אחת ושן אחת בלבד. הוא חטף את עין היחידה שלהן והסכים להשיבה רק לאחר שחשפו בפניו את הדרך לנימפות שהחזיקו בקיביסיס, תיק הקסמים שיכול להכיל את ראשה המורעל של המדוזה

הקרב נגד המדוזה והולדת הפגסוס

כשבידיו כל הכלים הדרושים, הגיע פרסאוס למערת הגורגונות ומצא אותן ישנות. בעצתה של אתנה, הוא השתמש במגן הברונזה המבריק שלו כבמראה, כדי שיוכל לראות את השתקפותה של המדוזה מבלי להביט בה ישירות ולהתאבן. בהנפת חרב אחת מדויקת, הוא ערף את ראשה. מתוך צווארה הכרות של המדוזה בקעו הסוס המכונף פגסוס והענק כריסאור, בניה של המדוזה מפוסידון. פרסאוס מיהר להכניס את הראש לתיק הקיביסיס ונמלט מהמקום כשהוא נעזר בקסדת ההיעלמות ובסנדלים המכונפים, בעוד אחיותיה של המדוזה רודפות אחריו לשווא. בדרכו חזרה, דמה של המדוזה שנטף מהתיק על חולות לוב יצר לפי האגדה נחשים ארסיים, עדות לכוחה הנורא שנשמר גם לאחר מותה.

המפגש עם אטלס ויצירת רכס ההרים

בדרכו חזרה, כשהוא עף בעזרת כנפי הסנדלים הקסומים מעל יבשת אפריקה, עצר פרסאוס העייף לבקש מחסה בארמונו של הטיטאן העצום אטלס. אטלס, שזכר נבואה עתיקה לפיה בן זאוס עתיד לשדוד את פירות הזהב מגן ההספרידות שלו, סירב להעניק לגיבור הכנסת אורחים ואף ניסה לגרשו בכוח. פרסאוס, שהבין כי כוחו הפיזי לעולם לא ישתווה לזה של הטיטאן, הפנה את מבטו לאחור, שלף מתוך התיק את ראשה המדמם של המדוזה והציגו בפני אטלס. באותו רגע, גופו האדיר של הטיטאן קפא והפך לאבן: זקנו ושיערו צמחו ליערות סבוכים, כתפיו וזרועותיו התעצבו כפסגות הרים, ועצמותיו הפכו לסלעי ענק. כך נוצר רכס הרי אטלס, שהלך וצמח עד שגירד את העננים, ונושא על גבו את כובד השמיים עד עצם היום הזה.

הצלת אנדרומדה ועימות הגורל בארגוס

במהלך מסעו חזרה, עבר פרסאוס בחופי אתיופיה (או יפו, לפי מסורות מסוימות) ושם חזה במחזה קורע לב. הנסיכה אנדרומדה הייתה כבולה לסלע כקורבן למפלצת ים איומה (קטו), זאת בשל יהירותה של אמה, המלכה קסיופיאה, שהתפארה ביופייה מעל הנימפות. פרסאוס נאבק במפלצת, הכניע אותה וקיבל את ידה של אנדרומדה כפרס. אולם, חגיגות הנישואין נקטעו באחת. אל אולם המשתה פרץ פינאוס, דודה של אנדרומדה וארוסה הקודם, כשהוא מלווה בצבא חמוש, ודרש את הנסיכה לעצמו. קרב עקוב מדם התחולל באולם. פרסאוס נלחם בגבורה מול עשרות תוקפים, אך כשהבין שהוא בנחיתות מספרית מכרעת, זעק לאוהביו להסיט את מבטם. הוא שלף מתיקו את ראש המדוזה, וכהרף עין הפך את פינאוס ואת מאות חייליו לפסלי אבן דוממים, מנציח לנצח את הבעות האימה והזעם על פניהם.

חזרתו הביתה לא הייתה סוף הסכנות. הוא נאלץ להשתמש בראש המדוזה שוב כדי להפוך לאבן את פולידקטס ואת כל מרעיו שניסו לכפות את עצמם על אמו. לבסוף, הנבואה העתיקה התגשמה בדרך אירונית. במהלך תחרויות ספורט בלאריסה, הטיל פרסאוס דיסקוס שסטה ממסלולו ופגע בטעות בסבו, אקריסיוס, שישב בקהל. מותו של אקריסיוס סגר את המעגל הגורלי והביא את פרסאוס לוותר על כס המלוכה בארגוס לטובת טירינס, שם הקים מאוחר יותר את העיר המבוצרת מיקנה.

 

תכונות ומאפיינים

דמות הגיבור הנעזר והמיומן

פרסאוס מאופיין במקורות לא רק כלוחם עז נפש, אלא כגיבור הנשען על תושייה, משמעת עצמית וחכמה טקטית. בניגוד להרקולס המסתמך על כוח פיזי גולמי, הצלחתו של פרסאוס נובעת מהיכולת שלו להשתמש בכלים המתוחכמים שהוענקו לו בצורה מושכלת. הוא מייצג את הגיבור המציית לאלים ופועל בהרמוניה עמם, מה שמקנה לו הגנה אלוהית מתמדת. אופיו מתואר כנאמן ומוסרי, הוא יוצא למסע כדי להגן על כבוד אמו ואינו מהסס לסכן את חייו למען זרים, כפי שעשה במקרה של אנדרומדה. יחד עם זאת, הוא אינו חף מטעויות, והריגת סבו בשוגג מוסיפה לדמותו נופך טרגי של אדם הכבול לכבלי הגורל, חזק ככל שיהיה.

סמלים וחפצים מזהים

הזיהוי הוויזואלי של פרסאוס במיתולוגיה ובאמנות העתיקה עובר דרך שורה של חפצים איקוניים שהפכו לחלק בלתי נפרד מזהותו. בראש ובראשונה עומד ראשה הכרות של מדוזה המעטר את מגינו או מוחזק בידו. חפץ זה מסמל את השליטה בכוחות הכאוס והפיכת הרוע לכלי שרת עבור הטוב. הסנדלים המכונפים מסמלים את מהירותו ואת הקשר שלו לעולם האלים (ובפרט להרמס), בעוד שקסדת ההיעלמות של האדס מייצגת את היכולת לפעול בחסות הנסתר. החרב המעוקלת, החרפה, היא הכלי הקטלני שבאמצעותו בוצע המעשה הגבורה, והיא מופיעה בתיאורים רבים כעדות לכישוריו כקוטל מפלצות.

והשפעה תרבותית

השפעתו של פרסאוס נותרה נוכחת עד ימינו, לא רק דרך סיפורי המיתולוגיה אלא גם דרך המבט אל השמיים. האלים, כהוקרה על גבורתו, הציבו את פרסאוס, אנדרומדה, קסיופיאה וקפאוס כקבוצות כוכבים בשמי הלילה, ובכך הפכו את מיתוס הגבורה לנצחי. באמנות הפלסטית, מתקופת הרנסאנס ועד ימינו, דמותו של פרסאוס המניף את ראש המדוזה שימשה השראה לפסלים וציירים כמו צ'ליני וקאנובה. סיפורו ממשיך להדהד בתרבות הפופולרית כסמל לניצחון התבונה והאומץ על הפחד המשתק, ומזכיר כי גם מול מפלצות המאבנות במבטן, הגיבור הנכון מצויד בכלים המתאימים יוכל להביא את הישועה.

מקורות וקריאה נוספת

מקורות ראשוניים

• Apollodorus, "The Library – Book 2, Chapter 4 (Story of Perseus)", Translated by Sir James George Frazer, 1921.
• Ovid, "Metamorphoses – Book 4, line 604 (Perseus and Andromeda)", Translated by Brookes More, 1922.
• Hesiod, "Theogony – line 270 (The Gorgons)", Translated by Hugh G. Evelyn-White, 1914.

מקורות משניים

• Atsma, Aaron J., "PERSEUS", Theoi Project, 2017.
• Cartwright, Mark, "Perseus", World History Encyclopedia, 2012.