הרמס

הרמס ידוע בעיקר כשליח האלים אך תחומי אחריותו כוללים גם את הגבולות, דרכי המסחר פטרונות על הנוסעים והספורטאים ואף הגנה חשאית על גנבים. הוא מהווה את החוליה המקשרת הישירה בין משכן האלים באולימפוס לבין עולם בני התמותה ומתפקד גם כמלווה נשמות אל העולם התחתון. חשיבותו המכרעת בפנתאון מבוססת על היותו אל של מעברים ותקשורת ועל אופיו הדינמי המייצג את התושייה הפיקחות והיצירתיות של התרבות היוונית העתיקה.

משפחה ושושלת

מוצא והורים

הרמס נולד לזאוס מלך האלים ולנימפה מאיה שהיא אחת משבע בנותיו של הטיטאן אטלס הידועות כפליאדות. המקורות מציינים כי לידתו התרחשה במערה מבודדת ונסתרת בהר קילנה השוכן באזור ארקדיה הרחק מנוכחותה ומעיניה הבוחנות של אשתו של זאוס הרה. ייחוס מורכב זה מקנה לו מעמד כפול השייך לאלי האולימפוס יחד עם חיבור בלתי אמצעי לטבע למרחבים הכפריים הפתוחים ולעולם הקסום של הנימפות.

בנות זוג וצאצאים בולטים

הטקסטים המיתולוגיים מתעדים קשרים רבים של הרמס עם נימפות ובנות תמותה שהובילו לשושלת ענפה ומרשימה. בנו המפורסם והמוכר ביותר הוא האל פאן דמות המזוהה עם רעיית צאן טבע פראי ומוזיקה כפרית אשר נולד מזיווג עם נימפה מקומית. דמות בולטת נוספת היא הרמפרודיטוס שנולד בעקבות קשר עם אפרודיטה אלת היופי והאהבה. מלבד אלו הרמס הוא סבו של אוטוליקוס המוכר כסבו של הגיבור המפורסם אודיסאוס ואביהם של גיבורים נוספים הקשורים ביכולות של ערמה תושייה מהירות וזריזות מחשבתית.

מיתוסים מרכזיים

גנבת עדרי הבקר

אחד הסיפורים המפורסמים על דמותו של הרמס עוסק בימי הולדותו הראשונים. לפי סיפורים שעות ספורות בלבד לאחר לידתו במערה חמק הרמס מתוך עריסתו המוסתרת בארקדיה ויצא למסע רגלי ארוך. מטרתו הייתה לגנוב את עדר הבקר המקודש של אחיו למחצה האל אפולו. כדי להסתיר את עקבותיו מעיני הרודפים הוא הפגין תושייה הראויה לאל מבוגר והפך את פרסותיהן של הפרות כך שייראה כאילו צעדו לאחור בעוד הוא עצמו נעל סנדלים מיוחדים מענפים כדי לטשטש את עקבותיו שלו. לאחר מכן חזר לעריסתו והעמיד פני תינוק ישן. אפולו שגילה את התרמית בזכות כוחותיו הנבואיים הביא את הרמס למשפט פומבי בפני אביהם זאוס. האב נדרש להתערב במשפט בין האחים ובעודו משועשע מאוד מעורמתו של בנו הצעיר הורה לו להשיב את רכושו הגנוב לאפולו באופן מיידי.

יצירת הלירה והפיוס

בהמשך ישיר לאירוע גנבת הבקר מתואר כיצד הרמס המציא את כלי הנגינה הראשון במטרה לפייס את אחיו הזועם. הוא רוקן שריון של צב ומתח עליו מעיים של כבש כדי ליצור את הלירה. כאשר אפולו שמע את הצלילים הקסומים שהפיק הכלי הוא הסכים לוותר על עדר הבקר שלו בתמורה ללירה וכך נחתם שלום היסטורי בין האחים. בעקבות הסכם זה קיבל הרמס גם את מטה השליחים המפורסם המאפיין אותו בכל התיאורים העתידיים.

המאבק בארגוס

תפקידו של הרמס כמוציא לפועל של רצון זאוס בא לידי ביטוי במיתוס הידוע על שחרור איו. כאשר הרה הפכה את איו אהובתו של זאוס לפרה והציבה את הענק בעל מאה העיניים ארגוס לשמור עליה נשלח הרמס לפתור את המשבר באופן מיידי. הרמס השתמש בכישוריו ובנגינה כדי להרדים את כל עיניו של השומר ולאחר מכן ערף את ראשו. פעולה מחושבת ומהירה זו זיכתה אותו בתואר ארגייפונטס המעיד על היותו קוטל ארגוס.

תכונות ומאפיינים

מהות וייצוג

הרמס מגלם שניות מהותית בתפקידיו. מצד אחד הוא אל כריזמטי המסייע לסוחרים, מקדם עסקאות כלכליות אחראי על יכולות רטוריות ומביא מזל והצלחה. ומהצד השני הוא נותן חסות מקצועית לגנבים ונוכלים ומייצג תושייה הפורצת גבולות חברתיים נורמטיביים. אופיו מוגדר על ידי תנועה מתמדת ויכולת מהירה לחצות מחסומים בין עולמות כפי שמשתמע באופן ברור מתפקידו כמלווה המתים הרשמי אל השאול.

סמלים וחפצים

הרמס מזוהה בעיקר עם מספר חפצים קבועים המופיעים לצידו ביצירות אמנות שונות. החפץ המרכזי ביותר הוא הקדוקאוס שהוא מטה מכונף הכרוך בשני נחשים המסמל שליחות רפואה ודיפלומטיה. בנוסף מצויד הרמס בסנדלים מיוחדים בעלי כנפיים המאפשרים תנועה מהירה על פני הארץ והשמים ובכובע מטיילים מסורתי שגם לו נוספו כנפיים ברבות השנים. בעלי החיים המוקדשים לו בטקסטים כוללים את הצב בעקבות סיפור המצאת הלירה וכן את האיל המקשר אותו ישירות לתפקידו כאל המגן על רועי הצאן בארקדיה.פולחן והשפעה תרבותית

מרכזי סגידה ונוכחות יומיומית

פולחנו של הרמס התאפיין בנגישות ציבורית חסרת תקדים ופחות במקדשים מונומנטליים ענקיים כפי שהיו לאלים אחרים בפנתאון. מוקד הפולחן המרכזי והעתיק ביותר שלו היה ממוקם באזור חצי האי הפלופונסי ובמיוחד סביב הר קילנה שבארקדיה. ברחבי העולם היווני התבססה הנוכחות הקבועה שלו באמצעות מבנים מיוחדים שנקראו הרמות שהן עמודי אבן פשוטים אשר הוצבו בצומתי דרכים מרכזיים בכיכרות שוק חקלאיות ובגבולות בין שטחי ערים. עוברי אורח סוחרים ונוסעים נהגו להניח אבנים קטנות מנחות או שרידי מזון למרגלות ההרמות כדי לבקש הגנה והצלחה במסעותיהם הארוכים. בנוסף לפולחן העממי נחשב הרמס לאל הפטרון הרשמי של הגימנסיון ולפיכך הוקדשו לו תחרויות אתלטיות ואירועי ספורט שונים בהם השתתפו צעירים ברחבי יוון.

מקורות וקריאה נוספת

• ויליאם סמית, 'הרמס אצל פרסאוס', פרויקט פרסאוס, 1873.
• אהרון ג'יי אטסמה, 'הרמס בפרויקט תאואי', פרויקט תאואי, 2017.
• צוות האתר, 'הרמס באנציקלופדיית היסטוריה עולמית', אנציקלופדיית היסטוריה עולמית, 2019.