הנחש העצום עאפפ המוכר גם בשמות אפופיס אאפפ או אפופי עומד בליבה של המיתולוגיה המצרית כהתגלמות המוחלטת של הכאוס והרוע וכאויבו המושבע של אל השמש רה. דמותו המאיימת מייצגת את הסכנה המתמדת האורבת לסדר הקוסמי ולעצם בריאת העולם כולו כאשר הוא מתואר במקורות כרשע המוחלט אשר שואף להחזיר את היקום אל מצבו הקדמוני של חשכה ואפלה בלתי מובחנת.
התיעוד הכתוב הראשון המציין את שמו המפורש של שד ענק זה מופיע בטקסטים מתקופת הממלכה התיכונה במצרים העתיקה בין שנת 2040 לשנת 1782 לפני הספירה אם כי סביר להניח שמסורות בעל פה וסיפורים על נחש אימתני ואויב האור היו קיימים עוד הרבה לפני כן בקרב תושבי האזור. נוכחותו של הנחש נותרה גורם משמעותי בפחדים האנושיים ובאמונות המצריות לאורך מאות שנים והוא המשיך להוות כוח מסוכן בתקופה המאוחרת של מצרים העתיקה משנת 525 ועד שנת 332 לפני הספירה ואף אל תוך התקופה התלמית.
סמל האבדון
עאפפ ייצג עבור המצרים הקדמונים את כל מה שפחדו ממנו יותר מכול משמע החשכה השכחה ואובדן הזהות האישית אשר נועדו להימחק כליל על ידי כוחותיו.
מקור ומוצא
מים חשוכים וכאוס בראשיתי
המיתולוגיה המצרית מציעה מספר גרסאות שונות בכל הנוגע לאופן שבו נוצר הכוח ההרסני הזה והמקורות השונים משקפים תפיסות תאולוגיות מגוונות אודות היווצרות הרוע ביקום הקדום. על פי הסיפור המרכזי הקשור באל אתום הנחש הענק היה קיים מאז ומתמיד והוא שחה במימיו החשוכים של הכאוס עוד הרבה לפני שהתלולית הקדמונית המכונה בן בן עלתה מתוך מים קדומים אלו. לפי תפיסה זו כאשר החלה הבריאה עצמה והעולם תפס צורה ממשית עאפפ התמלא בכעס עצום וזעם נורא בעקבות הופעתם של הדואליות והסדר הקוסמי אשר הפרו באחת את אחדות האפלה המוחלטת שהוא כה אהב. התנגדותו העיקשת לבריאה נובעת מעצם היותו ישות טהורה של היעדר צורה והוא שואף בכל מאודו לבלוע את השמש שהיא הסימן הראשון לבריאה ולסדר האלוהי החדש כדי להחזיר את היקום כולו למצב של חשכה מוחלטת ואחדות ריקה מכל משמעות.
גרסת הבריאה המקבילה
לעומת זאת קיימת גרסה אחרת המעמידה את הדברים באור שונה ולפיה בסיפור הקשור באלה ניית מתואר עאפפ כישות נבראת אשר קיבלה חיים בדיוק באותו הרגע שבו החלה הבריאה עצמה ולכן הוא אינו שווה מעמד לאלים הקדומים אלא כפוף להם.
מיתוסים מרכזיים
המאבק היומי בספינת השמש
הסיפור המרכזי סביב דמותו של עאפפ נוגעת למאבקו הבלתי פוסק באל השמש רה לאורך המסע היומיומי של גרמי השמים. על פי האמונה המצרית השמש הייתה למעשה הדוברה הענקית של אל השמש רה אשר הפליגה בשמיים בבטחה מרגע עלות השחר ועד רגע שקיעת החמה כאשר בכל ערב היא ירדה אל מצולות העולם התחתון המאיים. במהלך הפלגתה בתוך החשכה של העולם התחתון ספינת השמש הותקפה באכזריות שוב ושוב על ידי אפופיס שביקש בכל כוחו להרוג את אל השמש ולמנוע את זריחת החמה ביום למחרת. זהו מאבק איתנים שמתרחש מדי לילה וכל זריחה מחדש נתפסה כניצחון אלוהי מוחץ על כוחות הכאוס וההרס שהנחש מייצג בעולם.
בטקסטים שונים כדוגמת ספר השערים מתוארים קרבות אלו בפירוט רב כאשר בשעה העשירית של הלילה אנו פוגשים ביטויים שונים של אל השמש אשר משתמשים בכוחם הכביר כדי להכניע את המפלצת וישנו תיאור מדויק של ספינקס בעל ראש נץ שעל גבו עומדים יחד האלים הורוס וסת. מאוחר יותר באותה סצנה מופיעות דמויות עתיקות המחזיקות צלצל ימי וחבל קשירה ארוך בעוד ישות קדומה כנראה האל גב מקיפה את הנחש וכן את התנין ששס בחבלים עבים מתוך מטרה לקרוע את המפלצת לגזרים ולמנוע לחלוטין את התקדמותה. השעה האחת עשרה של אותו ספר מציגה את הנחש כשהוא קשור בשרשרת כבדה לצווארו אותה מחזיקות שש עשרה דמויות גבריות ואגרוף אדיר ממדים אשר בוקע ישירות מתוך האדמה. השרשרת הארוכה ממשיכה ועוברת דרך ידיהם של חמישה אלים נוספים אשר מחזיקים גם הם נחשים מלופפים ביניהם האל גב וארבעת בניו של הורוס אמסטי דואמוטף חעפי ועוד אחד. בשעה השתים עשרה מופיעה קבוצת אלים נוספת בעלי ראש תן וראשי גברים מזוקנים המכונים יחד החבורה הקוטלת את עאפפ בעוד קופי אדם מחזיקים פרקי כף יד ענקיים והכל למען ריסונו של שד הלילה לקראת עלות השחר.
חיתוך הנחש ותבוסתו
בנוסף למאבקים אדירים אלו לחש שבע עשרה מתוך ספר המתים המצרי מתאר סצנה מפורסמת מאוד שבה החתול הגדול מאו משסף את עאפפ באמצעות סכין חדה ובכך מבטיח את המשך מהלכה התקין של השמש והחיים.
תכונות ומאפיינים
כוחות הרס טבעיים
הנחש האימתני מוכר בראש ובראשונה בזכות גודלו העצום וצורתו הזוחלת המאפשרת לו לאיים בקלות על מרחבי העולם התחתון ועל כל הבא בשעריו. כוחותיו ויכולותיו קשורים קשר בלתי ניתן לניתוק לתופעות טבע הרסניות ומטילות אימה והוא מזוהה באופן ישיר עם רעידות אדמה המרעידות את הקרקע תחת רגלי האדם רעמים מחרישי אוזניים סערות עזות המזרעות הרס וכן חשכה מוחלטת אשר עוטפת את העולם. קישור זה לסערות ואי סדר הופך אותו לישות המקבילה לעיתים קרובות לאל סת אשר בתקופות מסוימות ייצג גם הוא את הכאוס המוחלט אך בניגוד לסת שהיה אל מורכב עאפפ נותר תמיד התגלמות טהורה של חורבן מוות ורשע. המצרים שנאו ופחדו ממנו עד מאוד מכיוון שהוא הפיץ פליטות רעות ואנרגיות מרושעות שאיימו על עצם קיומם. הוא הוגדר כשד הלילה העיקרי שאין לו מעולם שום מטרה חיובית ביקום מלבד יצירת הרס שכול אובדן מוחלט ואפלה אין סופית.
השפעה תרבותית
טקסים להדיפת הרע
השפעתו התרבותית של נחש הכאוס על החברה המצרית העתיקה הייתה עמוקה וחודרת וניכרה בעיקר בטקסי המאגיה שהתפתחו סביבו במהלך השנים מתוך מטרה למנוע את החורבן שאפיין אותו. הכוהנים המצרים ערכו באופן יומיומי וקפדני טקסים מורכבים שנועדו לסייע לאל השמש במלחמתו נגד מפלצת הלילה מתוך אמונה עמוקה כי ללא עזרתם האנושית והרוחנית השמש עלולה שלא לזרוח מחדש לעולם. במסגרת טקסים חשובים אלו הם הכינו דמויות של עאפפ ושל עוזריו מנייר פפירוס פשוט ובמהלך דקלום לחשים קסומים רבי עוצמה הם דקרו חתכו קיצצו ושרפו את הדמויות הללו באש גלויה כדי להחליש את כוחו של השד בעולם האמיתי ולהעניק כוח לאור המבקש לפרוץ. בספר מיוחד שנקרא ספר אפופיס אוגדו לחשים מאגיים מתקופת הממלכה החדשה במטרה להדוף או להכיל את הרוע של הנחש והפרקטיקות הללו הלכו והתרחבו במיוחד במהלך התקופה המאוחרת של מצרים מתוך צורך הולך וגובר בתחושת ביטחון קוסמי ויציבות.
הפתעה היסטורית ושינוי שם
למרות השנאה והפחד העצומים שעוררה דמותו של הנחש שניים מהשליטים החיקסוסים אימצו באופן מעורר פליאה את שמו של השד כשם ההכתרה הרשמי שלהם. לקראת סוף העת העתיקה סביב שנת 300 לספירה האמונה בכוחו דעכה והיוונים אשר נחשפו לתרבות המצרית אימצו את דמותו והעניקו לה את השם אפופיס.
מקורות וקריאה נוספת
מקורות ראשוניים
- מחבר לא ידוע, 'Apep', אתר Ancient Egypt Online, ללא שנת פרסום
- מחבר לא ידוע, 'Book of Gates Hour Ten', אתר Ancient Egypt Online, ללא שנת פרסום
- מחבר לא ידוע, 'Book of Gates Hour Eleven', אתר Ancient Egypt Online, ללא שנת פרסום
- מחבר לא ידוע, 'Book of Gates Hour Twelve', אתר Ancient Egypt Online, ללא שנת פרסום
מקורות משניים
- עורכי בריטניקה, 'Apopis', הוצאת בריטניקה, ללא שנת פרסום
- ג'ושוע ג'י מארק, 'Apophis', אתר World History Encyclopedia, שנת 2017