משפטו של פאריס

משתה החתונה וזעמה של אלת המריבה

הכל החל כאשר זאוס מלך האלים החליט להשיא את נימפת הים תטיס לגיבור בן התמותה פלאוס. האלים כולם הוזמנו אל החגיגה המפוארת שנערכה על פסגתו המיוערת של הר פליאון. שולחנות עמוסים בנקטר ובאמברוזיה הוצבו תחת כיפת השמיים ומוזיקה שמיימית התנגנה מנבליהם של המוזות ושל אפולו. כל יושבי האולימפוס הגיעו לחלוק כבוד לזוג המאושר ועימם גם רוחות היער ושרי המעיינות. האווירה הייתה מלאה בשמחה ובתקווה לעתיד מזהיר עבור החתן והכלה.

אך אלת המריבה והסכסוך אריס נותרה מחוץ לרשימת המוזמנים. זאוס ידע היטב כי נוכחותה מביאה עימה רק חורבן וכאב ולכן בחר להתעלם מקיומה ביום חג זה. אולם אריס לא הייתה מוכנה למחול על העלבון הצורב והחליטה לנקום. היא הגיעה אל פאתי החגיגה כשהיא רושפת מזעם וליבה מלא במחשבות זדון. היא לא נזקקה לכלי נשק או לצבאות כדי להרוס את השמחה אלא הסתפקה בחפץ אחד קטן ומוזהב אותו השליכה היישר אל מרכז רחבת הריקודים.

החפץ שהתגלגל על רצפת השיש היה תפוח עשוי זהב טהור ונוצץ. כאשר התכופפו האלים לבחון את החפץ הפלאי הם הבחינו בכתובת קצרה שנחרטה עליו האומרת פשוט להיפה מכולן. המילים הספורות הללו הספיקו כדי לעורר מיד את יצר התחרות בקרב אלות האולימפוס החזקות ביותר. השמחה והריקודים פסקו באחת והוחלפו במתח סמיך בעוד כל אחת מהאלות הבכירות מאמינה בלב שלם כי התפוח שייך לה.

הסכסוך האלוהי והחלטתו של זאוס

שלוש אלות צעדו קדימה ודרשו את התפוח לעצמן. הרה מלכת האלים ורעייתו של זאוס טענה כי מעמדה הרם והדרה המלכותי הופכים אותה לראויה מכולן. אתנה אלת החוכמה והמלחמה הצודקת הכריזה כי יופי אמיתי טמון בתבונה ובגבורה ולכן התפוח הוא שלה. לבסוף פסעה קדימה אפרודיטה אלת האהבה והיופי אשר עצם מהותה קשורה בחן ובמשיכה ודרשה את הפרס כזכות טבעית. הוויכוח ביניהן הלך והחריף והחל לאיים על שלום האולימפוס כולו.

האלות פנו אל זאוס ודרשו ממנו לשמש כשופט בסכסוך המסובך. מלך האלים היה חכם דיו כדי לדעת שכל החלטה שיקבל תביא עליו את זעמן של השתיים שיפסידו בתחרות. הוא סירב לקחת חלק במשפט והטיל את המשימה על כתפיו של בן תמותה. זאוס קרא להרמס שליח האלים וציווה עליו להוביל את שלוש האלות אל הר אידה שם רעה את צאנו נסיך צעיר ויפה תואר בשם פאריס. הנסיך נודע בחוש הצדק שלו וביופיו הרב ולכן נבחר להיות זה שיכריע במשפט האלוהי.

הרועה בהר אידה

פאריס לא היה סתם רועה צאן פשוט אלא בנו של פריאמוס מלך טרויה אשר ננטש בהרים בילדותו בשל נבואה שקבעה כי יביא לחורבנה של עירו. הוא גדל בין הרועים כשהוא אינו מודע לייחוסו המלכותי וחי חיים שלווים בחיק הטבע. באותו יום גורלי הוא ישב תחת צל העצים וניגן בחלילו בעוד כבשיו רועות בנחת סביבו.

לפתע השתנה האור על צלע ההר וניחוח עז של קטורת מילא את האוויר. הרמס הופיע לפני הרועה הצעיר כשהוא אוחז במטהו המכונף ומאחוריו פסעו שלוש האלות במלוא הדרן השמימי. אורן הקורן סינוור את עיניו של פאריס בעוד הרמס פונה אליו ומסביר לו את רצונו של זאוס הגדול. הוא הושיט לו את תפוח הזהב והטיל עליו את האחריות הכבדה לבחור את האלה היפה ביותר מבין השלוש העומדות מולו.

ההבטחות והבחירה הגורלית

האלות הבינו כי יופיין בלבד לא יספיק כדי להכריע את הכף והחליטו להציע לפאריס מתנות אדירות. הרה ניגשה ראשונה כשהיא עוטה הוד מלכות ומבטיחה לפאריס שליטה על כל יבשת אסיה אם רק יבחר בה. היא פרשה בפניו חזון של צבאות אדירים וארמונות פאר שיכרעו ברך בפניו ויהפכו אותו לאדם החזק בעולם.

אחריה ניגשה אתנה כשעיניה האפורות יוקדות בחוכמה ובאומץ. היא הבטיחה לרועה הצעיר גבורה חסרת תקדים בשדה הקרב וניצחונות בכל מלחמה שבה ישתתף תוך שהיא מציעה לו תבונה עמוקה וחוכמה שאין לה שיעור.

לבסוף התקרבה אפרודיטה כשהיא עוטה חיוך מסתורי ומפתה כדי לפרוט על מיתרי ליבו של העלם הצעיר. היא הבטיחה לו את אהבתה של האישה היפה ביותר בעולם הלא היא הלנה מספרטה. אפרודיטה תיארה את יופייה של הלנה במילים ששבו את דמיונו של פאריס וגרמו לו לשכוח לחלוטין את חייו הקודמים ואת הרוגע של ההר.

פאריס עמד מול השלוש כשהתפוח בידו ולבו פועם בחוזקה. ההבטחות על כוח צבאי ושליטה עולמית לא קסמו לליבו הצעיר והפזיז כמו ההבטחה לאהבה ותשוקה אמיתית. ללא היסוס נוסף הוא הושיט את תפוח הזהב לאפרודיטה ובכך הכריז עליה כעל האלה היפה מכולן. חיוך של ניצחון עלה על שפתיה של אלת האהבה בעוד הרה ואתנה הפנו את גבן בזעם נורא ונשבעו לנקום.

זרעי החורבן

החלטתו של פאריס קבעה את מסלול ההיסטוריה וחרצה את גורלם של אלפים. בעזרתה של אפרודיטה הוא יצא אל ספרטה וחטף את הלנה מבעלה מנלאוס בדיוק כפי שהובטח לו בהר אידה. מעשה זה עורר את זעמם של כל מלכי יוון אשר התאגדו יחד ויצאו למלחמה אדירה על חומות עיר מולדתו של פאריס. הרה ואתנה עמדו לצידם של היוונים לאורך כל המערכה כשהן מונעות מהעלבון הצורב שספגו ממשפט זה. כך הפך תפוח זהב קטן אחד שהושלך ברגע של כעס לניצוץ שהצית את המלחמה המפורסמת ביותר בעת העתיקה והביא לחורבנה של אימפריה שלמה.

מקורות וקריאה נוספת

• אפולודורוס, הביבליותקה והאפיטומה, פרויקט פרסאוס, 1921
• הומרוס ומקורות נוספים, משפטו של פאריס, פרויקט תיאוי, 2000
• הלן אדלין גרבר, מיתוסים של יוון ורומא, טקסטים מקודשים, 1893