תמד השירה

ברית השלום בי האסיר לואניר

הכל החל במחלוקת עזה בין אלי האסיר לבין קבוצת אלים אחרת המכונה ואניר. לאחר ימים של חילוקי דעות ומאבקים הסכימו הצדדים לכונן פגישת שלום ולחתום עליה בדרך ייחודית שתשמר את זכר האירוע לנצח. כל אחד מהאלים משני המחנות ניגש בזה אחר זה אל גיגית גדולה וירק לתוכה כאות לשבועתם המשותפת. כאשר הגיעה שעת הפרידה החליטו האלים כי אסור שאות השלום הזה יאבד או יתפוגג עם חלוף הזמן. בכוחם המשותף הם עיצבו מתוך הרוק המעורבב אדם חדש ויצרו את קבאסיר.

קבאסיר לא היה אדם רגיל בשום צורה אלא התגלמות החוכמה כולה שקרמה עור וגידים. לא היתה שאלה בעולם שמישהו יכול היה לשאול אותו מבלי שידע את התשובה המדויקת והמלאה ביותר. הוא לא שמר את בינתו העצומה לעצמו בתוך חומות משכנו אלא החל לנדוד ברחבי הארץ כולה כדי להעניק הדרכה וללמד את בני האדם את רזי העולם. חוכמתו הרבה נודעה למרחקים ומשכה את תשומת ליבם של יצורים שונים וביניהם שני גמדים ערמומיים שעתידים היו לשנות את גורל העולם.

יצירת התמד

הגמדים פיאלאר וגאלאר הזמינו את קבאסיר אליהם באמתלה של אירוח מכובד. כאשר הגיע קראו לו לשיחה אישית הרחק מעיני העוברים ושבים. שם רחוק מעיני כל איש הם רצחו אותו בדם קר ללא כל אזהרה מוקדמת. לאחר הרצח המזעזע אספו הגמדים את דמו של קבאסיר עד הטיפה האחרונה ונתנו לו לזרום לתוך שתי גיגיות הנקראות סון ובודן ולתוך קדרה אחת גדולה ששמה אודרריר. אל הדם הסמיך והאדום הם ערבבו דבש טהור ויצרו תמד קסום בניחוח משכר. המשקה החדש נשא בתוכו את מהותו השלמה של קבאסיר וכל מי שישתה ממנו יהפוך מיד למשורר בעל לשון זהב או למלומד דגול היודע את כל סודות היקום.

כדי להסתיר את פשעם מפני האלים דיווחו הגמדים לאלי האסיר שקבאסיר נחנק מהפיקחות של עצמו. הם טענו בתוקף כי לא היה איש חכם מספיק ברחבי הארץ שיוכל לשאול אותו שאלות מסובכות מספיק שישחררו את חוכמתו העצורה ולכן היא הכריעה אותו מבפנים.

אך תאוות הדם והרשעות של הגמדים לא באה על סיפוקה בכך. זמן מה לאחר מכן הם הזמינו את הענק גילינגר ואת אשתו לבקרם במשכנם. הגמדים הציעו לגילינגר להצטרף אליהם לחתירה קלילה בסירתם. כאשר התרחקו מן החוף למים עמוקים חתרו פיאלאר וגאלאר בכוונה לתוך הגלים הנשברים והפכו את הסירה על פניה. גילינגר הענק לא ידע לשחות אל מול הזרמים החזקים וטבע בים. הגמדים מצידם יישרו את סירתם בזריזות ושבו ברוגע אל היבשה כאילו דבר לא אירע.

הם סיפרו לאשתו של הענק על התאונה כביכול והיא הגיבה בצער כבד ובבכי קורע לב שהדהד למרחקים. פיאלאר שניסה להשתיקה מיהר לשאול אותה האם יקל על ליבה השבור אם תביט אל הים בדיוק במקום שבו בעלה נספה. הענקית האבלה הסכימה בתמימותה ויצאה אל הפתח כדי להשקיף החוצה. באותו רגע לחש פיאלאר לאחיו גאלאר לעלות מעל הפתח ולהפיל אבן כבדה על ראשה שכן בכיה הרם עייפו אותו והפריעו לשלוותו. גאלאר עשה בדיוק כפי שהתבקש וחיסל גם את אשת הענק ללא רחמים.

זעמו של סוטונג וכופר הנפש

כאשר נודע הדבר לסוטונג בנו של גילינגר זעמו הוציא אותו לנקום את דם הוריו. הוא תפס את הגמדים נשא אותם החוצה אל הים הסוער והושיב אותם על שונית בודדת שמכוסה כליל במים בזמן הגאות. המים החלו לעלות במהירות ופיאלאר וגאלאר המבועתים התחננו על חייהם שוב ושוב. כדי להציל את עצמם ממוות בטוח בטביעה הם הציעו לסוטונג את תמד השירה היקר שרקחו כפיצוי הולם על מות אביו ואימו. סוטונג שזיהה את ערכו העצום של המשקה הסכים לעסקה ולקח את התמד לידיו.

הענק הביא את התמד לביתו והסתיר אותו במקום מבוצר ונסתר בתוך הר הנקרא הניטביורג. כדי להבטיח שאיש לעולם לא ייגע באוצר הוא הציב את בתו גונלוד כשומרת בלעדית על המשקה בתוך מעבה האדמה. משום השתלשלות האירועים הזו נוהגים משוררים וחכמים לכנות את אמנות הפיוט בשמות שונים ומגוונים כמו דמו של קבאסיר משקה הגמדים או תמדו של סוטונג.

מסעו של אודין להשגת התמד

השמועה על קיומו של התמד הגיעה עד מהרה לאוזני אלי האסיר ואודין החליט שעליו לצאת ולהשיג את המשקה המופלא בכל מחיר. הוא יצא מביתו למסע ארוך והגיע למקום שבו תשעה עבדים עמדו וקצרו חציר בשדה. אודין ניגש אליהם ושאל אותם אם ירצו שישחיז את חרמשיהם הקהים והם הסכימו בשמחה רבה. הוא הוציא אבן משחזת מיוחדת מחגורתו והעביר אותה על הלהבים פעם אחר פעם. העבדים נדהמו לראות כיצד החרמשים חותכים כעת את החציר הרבה יותר טוב וביקשו כולם יחד לקנות ממנו את האבן.

אודין הסכים ברצון אך קבע לה מחיר גבוה והשליך אותה לאוויר מעל ראשיהם. מכיוון שכל התשעה רצו להניח עליה את ידיהם ולזכות בה הם החלו להיאבק זה בזה בהמולה כה רבה ופרועה עד שכל אחד מהם שיסף בטעות את צווארו של חברו בחרמשו שלו וכך מצאו כולם את מותם.

באותו לילה חיפש אודין מקום לינה והגיע לביתו של הענק באוגי שהיה לא אחר מאשר אחיו של סוטונג. באוגי קיבל את פניו אך קונן על מצב משקו וסיפר לאורחו כי תשעת עבדיו הרגו זה את זה באותו היום ממש ולכן אין לו עובדים שיעזרו לו להכין את השדות. אודין שהציג את עצמו בשם בולברק הציע לעשות עבור באוגי עבודה של תשעה אנשים חזקים. בתמורה לעבודתו הוא דרש דבר אחד בלבד לגימה אחת מתמד השירה של סוטונג.

באוגי הצהיר מיד שאין לו כל שליטה או זכות על התמד שכן אחיו שומר אותו לעצמו בצרות עין אך הבטיח ללכת יחד עם בולברק ולנסות לעזור לו להשיגו בדרכים אחרות. לאורך כל עונת הקיץ עבד בולברק קשה בשדות והשלים לבדו את מכסת העבודה של תשעה גברים מבלי להתעייף. כאשר הגיע החורף הקר הוא פנה אל באוגי וביקש את שכרו כפי שסיכמו.

שני השותפים יצאו יחדיו אל ביתו של סוטונג בהניטביורג. באוגי סיפר לאחיו על ההסכם המיוחד שעשה עם בולברק אך סוטונג סירב בתוקף מוחלט לתת להם אפילו טיפה אחת קטנה של התמד היקר. בולברק הבין שייאלץ להשתמש בתחבולות מתוחכמות יותר והציע לבאוגי תוכנית חלופית. הוא הוציא מקדח עצום וקסום הנקרא ראטי והורה לבאוגי לקדוח בעזרתו דרך סלע ההר היישר אל החדר בו שמור המשקה.

באוגי קדח במרץ ולאחר זמן מה עצר וטען שהסלע נוקב לחלוטין. בולברק שחשד באמינותו נשף אל תוך החור אך שבבי האבן עפו חזרה לפניו. כך גילה במדויק שבאוגי ניסה לרמות אותו ודרש ממנו בזעם להמשיך לקדוח עד הסוף. בפעם השנייה כשבולברק נשף פנימה עפו השבבים פנימה אל תוך החלל ואישרו מעל לכל ספק שהדרך אכן פתוחה לחלוטין.

מיד שינה בולברק את צורתו והפך לנחש חלקלק ומהיר. הוא זחל אל תוך חור הקידוח במהירות . באוגי ניסה ברגע האחרון לדקור אותו מאחור בעזרת המקדח ראטי כדי למנוע ממנו להגיע אל האוצר אך החטיא את המטרה. בתוך ההר הגיע בולברק אל המקום הנסתר שבו שהתה גונלוד בתו של סוטונג ושכב עמה במשך שלושה לילות רצופים. לאחר מכן קנה את אמונה והיא העניקה לו מיוזמתה את הרשות לשתות שלוש לגימות מן התמד.

גניבת התמד

בולברק לא בזבז זמן ובלגימתו הראשונה רוקן את כל הקדרה אודרריר עד הטיפה האחרונה ביותר. בלגימה השנייה הוא שאב אל קרבו את כל תכולת הגיגית בודן ובלגימה השלישית רוקן לחלוטין את הגיגית סון. כעת כל תמד השירה כולו היה בתוכו מוכן להילקח החוצה.

אודין הפך את עצמו מיד לנשר גדול  ועף מן המנהרה במהירות. סוטונג שהבחין לפתע בנשר הבין מיד את פשר הדבר והפך גם הוא לנשר שחור והחל במרדף רועש אחריו בשמיים.

כאשר אלי האסיר העומדים במרפסות ראו את אודין מתקרב במעופו אל עבר ביתם הם מיהרו להציב גיגיות רבות וגדולות בחצר אסגארד המרכזית. אודין צלל פנימה ברגע האחרון וירק את כל התמד היקר מתוך גרונו לתוך הכלים שהוכנו מראש. אולם סוטונג היה כה קרוב אליו במעופו עד שאודין נאלץ לשחרר מעט מהתמד לאחוריו מחוץ לחומות החצר בניסיון לחמוק מסוטונג. החלק הזה נפל ארצה ואיש מהאלים לא שמר עליו כל מי שרצה מבין יושבי הארץ יכול היה לקחת אותו והוא מכונה בלעג מנתם של חרזנים נחותים ומשוררים גרועים.

אודין העניק את תמד השירה הטהור של סוטונג לאלי האסיר ולאותם בני אדם ספורים שניחנו בכישרון פיוט אמיתי. כך הגיעה השירה אל העולם מתוך דם בגידה עורמה ומעופו המרהיב של אל החוכמה.

מקורות

מחבר לא ידוע, The Poesy of Skalds, Internet Sacred Text Archive, שנה לא ידועה