האודיסאה

האודיסאה שובו של מלך איתקה

עשר שנים ארוכות חלפו מאז נפלה העיר טרויה הגדולה תחת אש ודם. גיבורים רבים מצאו את מותם על חומות העיר ואחרים שבו אל בתיהם עטורי תהילה. אך גיבור אחד נותר הרחק מעבר לים רודף אחר תקוות שווא לשוב אל משפחתו. זהו סיפורו של אודיסאוס מלך איתקה איש התחבולות שניצב מול זעמם של אלים ומפלצות במסע אפי החורט את שמו לנצח בדברי ימי המיתולוגיה.

כאשר ספינותיו של אודיסאוס עזבו את חופי טרויה ההרוסה ליבו היה מלא תקווה לשוב אל פנלופה אשתו ואל טלמאכוס בנו. רוחות הים נשאו אותם תחילה אל ארץ הקיקונים שם בזזו את העיר איסמארוס באכזריות. אך תאוות הבצע של אנשיו עלתה להם ביוקר כאשר תושבי המקום תקפו חזרה בקרב עקוב מדם בו איבד אודיסאוס לוחמים רבים ונאלץ לנוס על נפשו אל הים הפתוח.

משם המשיכו אל חופיהם השלווים של אוכלי הלוטוס. פרחי הלוטוס המתוקים והמפתים השכיחו מהמלחים אשר טעמו מהם את געגועיהם למולדת ואת רצונם לשוב הביתה. אודיסאוס הבין את הסכנה ונאלץ לגרור את אנשיו המעורפלים בכוח אל הספינות ולקשור אותם לספסלי החתירה פן יאבדו שם לעד.

הגורל העיוור הוביל אותם אל אי מסתורי ועשיר בו שכנו הקיקלופים הענקים בעלי העין האחת אשר לא ידעו חוק ומשפט. אודיסאוס ואנשיו נלכדו במערתו החשוכה של פוליפמוס בנו של אל הים פוסידון אשר סתם את פתח המערה באבן עצומה. המפלצת האכזרית החלה לטרוף את המלחים בזה אחר זה בתיאבון מחריד תוך שהיא מנפצת את ראשיהם אל הסלעים. בעורמתו כי רבה השקה אודיסאוס את הענק ביין חזק ומתוק במיוחד עד שהענק שקע בשינה עמוקה. אז עיוור הגיבור את עינו היחידה בעזרת בול עץ מחודד ומלובן. בבוקר חילץ אודיסאוס את שרידי אנשיו כשהם נאחזים בבטנם של כבשי הענק היוצאים למרעה. אך ביהירותו כי גברה בעת שנמלטו אל הים חשף הגיבור את שמו האמיתי וכך המיט על עצמו את קללתו הנוראה של פוסידון אשר נשבע למנוע ממנו את החזרה הביתה בכל מחיר ולמרר את חייו על פני הגלים.

רוחות סוערות וכשפים אפלים

לאחר שנמלטו מזעמו של אל הים הגיעו אל איולוס שר הרוחות אשר העניק לאודיסאוס שק עור עצום בו נכלאו כל הרוחות הסוערות כדי שרוח מערבית עדינה תוביל אותם בבטחה אל איתקה. כבר ראו המלחים המותשים את חופי מולדתם מרחוק אך חמדנותם גברה עליהם. הם פתחו את השק מתוך מחשבה שהוא מלא באוצרות והרוחות הזועמות שהשתחררו הדפו אותם חזרה אל הים. המסע הפך למסויט אף יותר כאשר נתקלו בלייסטריגונים הענקים אוכלי האדם שהשמידו את רוב צי הספינות בהשלכת סלעי ענק מראשי הצוקים ורק ספינתו של אודיסאוס הצליחה להימלט מן הטבח המזעזע.

ניצולי הספינה היחידה הגיעו אל האי של קירקה המכשפה היפהפייה אשר הפכה את אנשיו לחזירים תוך שימוש בשיקויי קסם. בעזרת עשב קסום שהעניק לו הרמס הצליח אודיסאוס לעמוד בפני כשפיה לאלץ אותה להישבע שבועת אלים ולהשיב לאנשיו את צלמם האנושי. לאחר מכן הם שהו באי שלה במשך שנה תמימה וזכו למנוחה נדירה.

בין השאול למפלצות המצולות

כדי לדעת כיצד לשוב הביתה חרף חרמו של פוסידון ירד אודיסאוס אל עולם השאול החשוך מקום מושבו של האדס. שם ביצע קורבנות דם כדי לזמן את רוחות המתים ופגש תחילה את הנביא העיוור טירסיאס אשר הזהיר אותו מפני הסכנות הבאות ובמיוחד מפני הפגיעה בבקר של אל השמש הליוס. בין הצללים המרחפים מצא הגיבור את אימו אשר מתה מגעגועים אליו וניסה לחבקה לשווא שלוש פעמים כשתפס אוויר ריק בלבד. הוא פגש גם את חבריו הדגולים שנפלו בטרויה אכילס ואגממנון ושמע את סיפוריהם הטרגיים מחזה אשר מילא את ליבו ביגון עמוק המחיש לו את אפסיות החיים והזכיר לו את המחיר הכבד של התהילה.

עם צאתם מהשאול חלפו על פני אי הסירנות המפתות מלחים אל מותם. אודיסאוס אטם את אוזני אנשיו בדונג וציווה עליהם לקשור אותו בחוזקה אל התורן וכך שרד את שירתן.

מיד לאחר מכן נאלצו לנווט במיצר קטלני וצר במיוחד. מצידו האחד המתינה סקילה מפלצת נוראה בעלת שישה ראשים ארוכי צוואר שטרפה ברגע אחד שישה מאנשיו המובחרים ביותר ומצידו השני פעורה הייתה כריבדיס מערבולת אימתנית שבלעה ספינות שלמות וירקה אותן למצולות הים בזעם אדיר. בצער רב נאלץ אודיסאוס להקריב מעט מאנשיו כדי להציל את השאר ולהמשיך במסע.

חטא בקר השמש ושנים של שבי

תשושים ורעבים הגיעו אל אי השמש. למרות אזהרותיו החמורות של אודיסאוס המלחים לא עמדו ברעב המייסר ובזמן שגיבורם ישן הרחק משם הם שחטו את הפרות הקדושות והטובות ביותר בנסיון נואש לשרוד. כאשר יצאו בחזרה אל הים הכה זאוס בספינתם בברק אדיר כדי לרצות את אל השמש הזועם. כל המלחים טבעו ואודיסאוס נותר לבדו נסחף על שברי עץ ללא חבר וללא ספינה.

גלי הים סחפו את הגיבור הבודד אל האי אוגיגיה מקום מושבה של הנימפה קליפסו. היא התאהבה בו עמוקות והחזיקה בו כשבוי אהבתה במשך שבע שנים ארוכות תוך שהיא מבטיחה לו חיי נצח אם יישאר לצידה כאלה לכל דבר. אך ליבו של אודיסאוס נותר נאמן למשפחתו וכל יום ישב על החוף העזוב הביט אל קו האופק וביכה את מר גורלו. רק בהתערבותה של אתנה אלת החוכמה שחסה עליו שלח זאוס את הרמס להורות לקליפסו בציווי עליון לשחרר את הגיבור לדרכו. קליפסו שבורת הלב עזרה לו לבנות רפסודה ושלחה אותו למסעו האחרון בים.

שובו של המלך וטיהור הארמון

סערה נוספת שהקים פוסידון במטרה להטביעו סופית ניפצה את הרפסודה לרסיסים אך אודיסאוס נסחף בשארית כוחותיו אל חופי הפיאקים. המלך אלקינואוס שמע את סיפורו המופלא של הגיבור בארמונו העניק לו אוצרות רבים ושלח אותו בספינה קסומה אשר הביאה אותו תחת מעטה של שינה עמוקה אל חופי איתקה לאחר עשרים שנות היעדרות ארוכות.

בזמן שאודיסאוס נעדר השתלטו מחזרים חצופים על ארמונו אכלו את רכושו ודרשו מפנלופה באיומים מתמידים לבחור באחד מהם לבעל. אתנה שינתה את דמותו לקבצן זקן ובלוי כדי שיוכל לחדור לארמונו מבלי להתגלות לאיש ולתכנן את נקמתו בסבלנות יחד עם בנו טלמאכוס שזה עתה חזר ממסע חיפושים משלו.

פנלופה הכריזה על תחרות גורלית לפיה תינשא לאיש אשר יצליח לדרוך את קשתו העצומה של אודיסאוס ולהשחיל חץ דרך תריסר טבעות גרזן. איש מהמחזרים היהירים לא הצליח אפילו לכופף את הקשת הנוקשה. אז צעד הקבצן הזקן אל לב האולם לקח את הקשת בידיו המצולקות וירה את החץ בדיוק מושלם לקול תדהמתם של כל הנוכחים. באותו רגע התגלה אודיסאוס במלוא כוחו האדיר. יחד עם בנו ומשרתיו הנאמנים הוא נעל את דלתות האולם וטבח בכל המחזרים ללא רחם טיהר את ארמונו מן ההשחתה בדם וקבע מחדש את שלטונו. לאחר שנים של סבל ודמעות התאחד אודיסאוס עם אהובתו פנלופה ושלום חזר לשרור באיתקה הממלכה אשר שבה לבסוף אל זרועות מלכה החוקי.

מקורות וקריאה נוספת

סמואל באטלר, האודיסאה, 1900. [Sacred Texts].