נפתיס

משפחה ושושלת

בריאת העולם והולדת האלים

על פי מיתוס הבריאה של הליופוליס היקום החל כמים כאוטיים וחשוכים עד שגבעה ראשונית בשם בנבן עלתה מן המצולות. על הגבעה ניצב האל אתום שיצר מתוך בדידותו את שו אל האוויר ואת תפנות אלת הלחות. שו ותפנות הביאו לעולם את גב אל האדמה ונוט אלת השמיים. גב ונוט התאהבו אהבה עזה אך אתום כעס על קרבתם והפריד ביניהם. למרות ההפרדה נוט כבר הייתה הרה וילדה חמישה ילדים והם אוסיריס איזיס סת נפתיס והורוס הבכור. אתום הטיל על חמשת האלים הללו את המשימה לשמור על סדר העולם וקבע את גורלם של האלים הצעירים בהנהגת הממלכה הארצית.

נישואים וקשרים משפחתיים

בתוך המבנה המשפחתי המורכב הזה נפתיס הפכה לאשתו של אחיה סת אל המדבר והכאוס. הקשר ביניהם נתפס לעיתים קרובות כמנוגד שכן סת ייצג את המדבר העקר והצחיח בעוד נפתיס ייצגה את כוחות האוויר החמקמקים. במקורות רבים סת מתואר כעקר או כבעל נטיות שאינן מובילות להתרבות ולכן נפתיס נחשבה בתחילה לאלה עקרה בדומה למדבר עצמו. עקרות זו קשרה אותה לסמל הנשר ציפור שהמצרים האמינו כי היא מתרבה מעצמה מתוך האוויר ללא צורך בזכר וכן קשרה אותה למוות ולתהליכי ריקבון טבעיים בטבע.

הולדת אנוביס

למרות שנחשבה לעקרה, המיתולוגיה מייחסת לנפתיס כאמו של אל המוות והחניטה אנוביס. זהות האב משתנה בין הגרסאות השונות של המיתוס ולעיתים מספקת הצדקה למעשיהם של האלים האחרים. בגרסה אחת נפתיס שינתה את צורתה לדמותה של אחותה איזיס כדי לפתות את בעלה שלה סת או כדי לפתות את אוסיריס מתוך כוונה תחילה ולהבטיח לעצמה צאצא. בגרסה אחרת היא פשוט סיממה את היין של אוסיריס כדי להרות לו. מיתוס נדיר יותר גורס כי היא שכנעה את סת לקיים קשר קצר על מנת להרות את אנוביס. לאחר הלידה נפתיס נטשה את בנה אנוביס ומי שגידלה אותו הייתה אחותה איזיס. סיפור זה מסביר לעיתים את פריחתו הפתאומית של צמח באזור מדברי צחיח תופעה המסמלת את אהבתה האסורה של נפתיס שהפריחה חיים במקום של עקרות.

מיתוסים מרכזיים

התרמית ותחילת נפילתו של אוסיריס

המיתוס המרכזי והמוכר ביותר בו משחקת נפתיס תפקיד מכריע הוא סיפור מותו ותחייתו של אוסיריס השליט הנערץ של העולם. העלילה מתחילה כאשר סת מתמלא קנאה באחיו אוסיריס אשר הביא לאנושות תרבות חקלאות ושגשוג חסר תקדים. בשלב זה נפתיס לובשת את דמותה של איזיס ומפתה את אוסיריס אשר סבור כי הוא שוכב עם אשתו החוקית. לאחר מעשה האהבה אוסיריס שמט בטעות פרח שענד בשערו אותו מצא סת מאוחר יותר. גילוי הפרח העניק לסת את העילה המושלמת לה חיכה כדי לנקום באחיו. סת הכין תיבה מהודרת שהותאמה בדיוק למידותיו של אוסיריס כלא אותו בתוכה והשליך אותה אל נהר הנילוס. לאחר מכן השתלט סת על כס המלכות ונפתיס הפכה לבת זוגו של השליט החדש תחת שלטון של כאוס וחורבן שדירדר את מצרים לתקופה אפלה.

המסע המשותף להצלת אוסיריס

בעוד העולם סובל תחת שלטונו האכזרי של סת יצאה איזיס למסע חיפושים נואש אחר גופת בעלה. לאחר שאיזיס מצאה את הגופה היא החביאה אותה בביצות העמוקות של דלתת הנילוס וביקשה מנפתיס לעמוד על המשמר ולהגן על אוסיריס מפני זעמו של סת. אולם סת שהמשיך לחפש את אוסיריס ללא הרף גילה את מיקומה של נפתיס והצליח להוציא ממנה את סוד המקום בו הוחבאה הגופה. סת ביתר את גופתו של אוסיריס לחלקים רבים ופיזר אותם ברחבי מצרים. כאשר איזיס שבה נפתיס התוודתה בפניה בדמעות על שקרה והציעה את עזרתה המלאה ללא כל היסוס. יחד שתי האחיות יצאו למסע נוסף מצאו את כל חלקי הגופה למעט איבר אחד וחיברו אותם מחדש בעזרת קסמיהן העוצמתיים מה שאפשר לאוסיריס לקום לתחייה ולהפוך לשופט הצדק של עולם המתים.

המאבק על השלטון ותפקיד היועצת

לאחר שאוסיריס ירד לשאול בנה הורוס גדל בסתר ויצא לדרוש את כס המלכות מדודו סת. מאבק ארוך זה מתואר בהרחבה בסיפור הידוע כמאבקי הורוס וסת מכתב יד עתיק של השושלת העשרים. במהלך המשפט בפני האניאד של הליופוליס בית דין של תשעה אלים נפתיס ואיזיס לקחו חלק פעיל בדיונים ותמכו בזכותו של הורוס לשלוט. כאשר הורוס ניצח לבסוף ועלה לשלטון לאחר עשרות שנות מאבק נפתיס נשארה לצידו ושימשה כיועצת חכמה. סת גורש אל המדבר ונפתיס נותרה בממלכה כמגינתן של נשים נשואות ושל ראשי משקי הבית.

הגנה על סירת אל השמש

בנוסף למעורבותה בענייני הארץ והמשפחה המלכותית נפתיס מילאה תפקיד קוסמי הרה גורל בכל לילה מחדש. היא הצטרפה למסעו של אל השמש רע בסירתו דרך סכנותיו של העולם התחתון. יחד עם בעלה סת שהגן אף הוא על הסירה נאבקה נפתיס בנחש האימתני אפופיס שניסה לבלוע את השמש ולהחריב את סדר היקום לחלוטין. המצרים נהגו לשאת תפילות קבועות לנפתיס בשעות בין הערביים כדי לבקש את הגנתה וכדי לחזק אותה במאבקה הלילי נגד כוחות החושך המאיימים על הבריאה.

תכונות ומאפיינים

מהותה כאלת המוות והקסם

נפתיס מסמלת את המעבר אל העולם הבא והיא ידועה בעיקר כאלת מוות אלת אבל וכמלוותן הנאמנה של נשמות הנפטרים. המומחיות שלה בתחום הקסם הייתה כה רבה עד שהיא הושוותה באופן תדיר לזו של איזיס והן נתפסו כתאומות המשלימות זו את זו במערכת איזונים של אור וחושך יום ולילה חיים ומוות צמיחה וריקבון. במסגרת תפקידה כמגינת המתים היא סיפקה נחמה לנשמות ואף הוקרתה כחברתם של המתים תואר המעיד על קרבתה לבני האדם ברגעיהם הקשים ביותר. המצרים האמינו כי היא מסוגלת להביא חדשות מן הנפטרים אל קרוביהם החיים ובכך להקל על צערם הגדול.

כוחות מיוחדים וחיבור לטבע

לנפתיס היו כוחות הגנה אדירים שבאו לידי ביטוי במגוון צורות ופעולות. היא נחשבה לשומרת הספציפית על הריאות של הנפטר יחד עם האל חפי אותו גיבתה כאלת אוויר המופקדת על נשימת החיים בעולם הבא. יכולתה לשנות צורה הייתה מרכזית בדמותה והיא הופיעה לעיתים קרובות בדמות בז עפיפון או כאישה בעלת כנפיים הפרושות כמגן רוחני על המתים. למרות הקשר העמוק שלה למוות ולעולם התחתון נפתיס נקשרה גם באופן הדוק למקורות חיים היא נחשבה למקור של גשם מבורך ושל מי נהר הנילוס השופעים והעניקה הגנה לנשים במהלך לידה יחד עם אחותה איזיס. כפילות ייחודית זו הופכת אותה לאלה המגשרת באלגנטיות בין הסוף להתחלה בין המוות להיווצרותם של חיים חדשים.

סמלים וחפצים מזהים

הייצוג החזותי הנפוץ ביותר של נפתיס הוא אישה הנושאת על ראשה את ההירוגליפים של שמה המורכבים מסל שמעליו תוכנית מתאר של אחוזה או מקדש המשמשים ככתר. שערה הושווה לרוב לרצועות הפשתן הארוכות בהן השתמשו לחניטת מתים מה שמדגיש באופן ויזואלי את תפקידה בטקסי הקבורה. הסמלים המרכזיים המקושרים אליה הם הבז המשקף את תפקידה הציבורי כאבלה עץ השקמה המופיע תדיר בכתבי ספר המתים המצרי כסמל מקודש והנשר המייצג את הקשר שלה לאוויר ואת מושג העקרות. במסורת הציורית העתיקה היא כמעט תמיד מופיעה לצידה של איזיס כשהן מבכות את מותו של אוסיריס ורק עיצוב הכתר הייחודי שעל ראשן מאפשר לחוקרים ולמאמינים להבחין ביניהן בבירור.

פולחן והשפעה תרבותית

נוכחות פולחנית ברחבי מצרים

בניגוד לתפיסות ישנות במחקר שהמעיטו בערכה פולחנה של נפתיס היה רחב היקף ומשמעותי מאוד לאורך ההיסטוריה של מצרים העתיקה. מקדשים המוקדשים לה נבנו במקומות רבים ומרכזי הפולחן העיקריים שלה כללו ערים חשובות כמו הליופוליס סנו הבט פר מרת רע נפרת חת סחם ודיוספוליטס. בהליופוליס המרכזית יוצגו נפתיס ואיזיס על ידי שתי כוהנות בתולות וטהורות שגילחו את כל שערות גופן כאות לטהרה מיסטית. במהלך הפסטיבלים הדתיים הגדולים כוהנות אלו נהגו לדקלם את היצירה הספרותית והדתית הידועה בשם קינות איזיס ונפתיס. פואמה נרטיבית עתיקה זו מתארת בפירוט את מאמציהן המשותפים של האחיות להחיות את אוסיריס אהובן והפכה עם השנים לחלק בלתי נפרד מספר המתים המצרי וכן מכלל טקסי הלוויה ברחבי הממלכה.

השפעה על טקסי אבל וקבורה

השפעתה של נפתיס על תרבות האבל המצרית המפורסמת הייתה כבירה ומעצבת. מקוננות מקצועיות שלקחו חלק בלוויות מצריות כונו בזים של נפתיס כאות כבוד והכרה לתפקידה המיתולוגי החשוב כאבלה הראשית. דמותה הוצבה דרך קבע באחוזות הקבר כמגינה על קנתי החניטה הקדושים ויחד עם אלות נוספות היא שמרה על מקדשי הזהב של פרעונים גדולים כדוגמת תות ענח אמון. מעבר לכך היא הייתה קשורה גם לפולחן של האל מין אל הפריון באזורים המדבריים השוממים מה שמעיד על השתלבותה העמוקה גם בהיבטים של צמיחה והתחדשות בחברה המצרית. תפקידה הציבורי והדתי לא הצטמצם רק למוות וליגון אלא ייצג את המחזוריות השלמה של הטבע ואת הסדר האלוהי המאזן והשומר על העולם כולו.

מקורות וקריאה נוספת

מקורות ראשוניים

ספר המתים המצרי וכן פואמת קינות איזיס ונפתיס מוזכרים בתוך המאמרים ככתבים עתיקים וראשוניים ששימשו בטקסי קבורה ופולחן אך לא סופקו אליהם קישורים ישירים בחומרים.

מקורות משניים

[Joshua J. Mark], 'Nephthys', [World History Encyclopedia], [2016]

[J Hill], 'Nephthys', [Ancient Egypt Online], [2010]