ביוולף

ביוולף הוא דמות אגדית מתוך הפואמה האפית העתיקה ביותר ששרדה בשפה האנגלית ונושאת את שמו. יצירה זו נכתבה באנגלית עתיקה בסגנון של שירה אליטרטיבית ומורכבת מיותר משלושת אלפים שורות עמוסות בתיאורים חיים. הפואמה מציגה את ביוולף כגיבור אדיר וחזק של שבט הגטים אשר חיו באזור גוטלנד שבדרום שוודיה של ימינו במהלך המאה השישית לספירה. ביוולף מתואר כלוחם אמיץ באופן בלתי רגיל בעל כוח פיזי עצום אשר מקדיש את חייו להגנה על עמים שונים מפני מפלצות אימתניות ולבסוף זוכה למלוך על עמו במשך חמישים שנים של שגשוג עד לסופו הטראגי וההרואי בקרב מול דרקון יורק אש. אין מידע על המחבר המקורי של היצירה והוא מכונה בקרב החוקרים כיום פשוט משורר ביוולף כאשר מועד כתיבת הפואמה המדויק עדיין לא ידוע ומתוארך לתקופה שבין המאה השביעית ועד לתחילת המאה האחת עשרה לספירה באנגליה.

משפחה ושושלת

ביוולף נולד לתוך חברה שבטית המקדשת ערכים של לוחמה וגבורה והוא גדל תחת חסותו  של דודו המלך היגלאק אשר הנהיג את עמו בגאווה. מוצאו המשפחתי של הגיבור קשור בקשר הדוק אל שבט הוואגמונדינג שהוא השבט הקדום שאליו השתייך אביו של הגיבור. השושלת והייחוס המשפחתי של ביוולף מבוססים על נאמנות עמוקה למנהיג ועל קשרי דם חזקים אשר אפיינו מאוד את תרבות הלוחמים הגרמנית באותה התקופה.

מיתוסים מרכזיים

המאבק מול המפלצת גרנדל באולם היראוט

החלק הראשון בעלילותיו המפוארות של ביוולף נפתח כאשר השמועות על מצוקתו הקשה של מלך הדנים הראותגאר מגיעות לאוזניו. המלך הדני הקים אולם ענק מפואר ומרשים בשם היראוט אשר נועד לשמש כמקום מפגש למשתים לחלוקת מתנות ולחגיגות. עם זאת האולם המפואר הפך למוקד של סיוט ומוות כאשר מפלצת נוראית ובודדה בשם גרנדל החלה לפקוד אותו מדי לילה. גרנדל אשר מתואר בטקסט כצאצא מקולל של קין המקראי סבל ייסורים מקולות השמחה של בני האדם ובתגובה נהג לטרוף את הלוחמים באכזריות רבה במשך שתים עשרה שנים תמימות. ביוולף מגייס במהירות קבוצה נבחרת של ארבעה עשר לוחמים ומפליג אל ארץ הדנים כדי לסייע. עם הגעתו הוא זוכה לקבלת פנים חמה מהמלך ואשתו חרף ספקנותו של לוחם מקומי בשם אונפרת. בלילה ביוולף ממתין לגרנדל כשהוא בוחר להילחם בידיים חשופות בלבד מתוך ידיעה ששום נשק רגיל לא יחדור את עורה של המפלצת. במהלך מאבק פיזי אדיר שמרעיד את האולם הגיבור מצליח לתלוש את זרועו הימנית של גרנדל אשר בורח מדמם למאורתו כדי למות שם בעוד זרועו נתלית לראווה באולם כתעודת ניצחון.

אם המפלצת

בלילה לאחר הקרב של ביוולף וגרנדל אמו של גרנגל המפלצת מגיעה אחוזת זעם כדי לנקום את מות בנה. היא מתפרצת אל האולם וחוטפת את אשיר אחד מיועציו המקורבים ביותר של המלך הראותגאר ורוצחת אותו בדם קר. ביוולף מבין שעליו לסיים את המלאכה ויוצא יחד עם המלך ולוחמיו לעקוב אחר עקבותיה המובילים אל מאורת מפלצות המסתתרת עמוק מתחת למימיו של אגם רעיל. ביוולף לובש את שריונו הכבד וצולל אל תוך האגם שם נאבק באם המפלצת בתוך מערה תת ימית. במהלך הקרב חרבו של אונפרת אינה מועילה כלל אך למרבה המזל ביוולף מגלה במערה חרב קסומה שחושלה בידי ענקים. באמצעותה הוא מצליח לערוף את ראשה של המפלצת אם כי דמה הרעיל ממיס מיד את להב החרב. הוא שב אל פני השטח נושא עמו את ראשיהם של שתי המפלצות וזוכה לשפע של מתנות ודברי הוקרה מאת הראותגאר אשר מנצל את ההזדמנות כדי ללמד את ביוולף שיעור חשוב על צניעות ונדיבות של מנהיג אמיתי.

הקרב מול הדרקון

החלק האחרון בחייו של ביוולף מתרחש לאחר שובו לארץ הגטים שם הוא מוכתר למלך וזוכה להנהיג את עמו בשלווה ובשגשוג למשך חמישים שנים ארוכות. השלווה הזו מופרת כאשר אדם עני ומיואש גונב גביע יקר ערך מתוך אוצר עתיק שהיה תחת שמירתו של דרקון נורא במקום הנקרא ארנאנאס. הדרקון מתעורר מזעמו ומתחיל לזרוע הרס ברחבי הממלכה כשהוא שורף בתים ויבולים באש. ביוולף חרף גילו המתקדם מחליט לצאת לקרב אחרון פנים אל פנים מול החיה העצומה כשהוא דורש להילחם בה בעצמו. כשהקרב מסתבך והדרקון מפגין את כוחו האדיר רוב לוחמיו של ביוולף נתקפים אימה ובורחים אל היער הסמוך ורק ויגלאף הנאמן נחלץ לעזרתו של מלכו. יחד הם עומדים מול הדרקון ומצליחים להכריע אותו ולהרוג אותו אך ביוולף סופג פצעים אנושים במהלך העימות. רגע לפני מותו הוא מספיק לראות את האוצר האבוד וזוכה להוריש אותו לעמו תוך שהוא מבקש שגופתו תישרף על מוקד מסורתי ושתל קבורה מרשים יוקם לזכרו על צוק גבוה המשקיף אל הים במטרה להזכיר למלחים את גבורתו לדורות הבאים.

תכונות ומאפיינים

אומץ לב וכוח פיזי בלתי נתפס

דמותו של ביוולף מגלמת את האידיאל המושלם של הלוחם והגיבור בתרבות הגרמאנית העתיקה והתכונה הבולטת והמפורסמת ביותר שלו היא הכוח הפיזי העצום שניחן בו אשר מאפשר לו להתעמת עם יצורים מפלצתיים ללא תלות בכלי נשק אנושיים. כוחו בא לידי ביטוי באופן מוחלט בקרב מול גרנדל כאשר אחיזת ידו לבדה מספיקה כדי לרסק את גופה של המפלצת. ביוולף מונע על ידי מערכת ערכים ברורה שבה כבוד תהילה והשארת שם טוב הנישא בפי כל הם המטרה העליונה של החיים והוא אינו מגלה פחד מן המוות אף לא ברגעיו האחרונים.

כלי נשק רבי עוצמה ונדיבות מלכותית

הופעתו של ביוולף תמיד מלווה בציוד מלחמה מרשים הכולל שריון טבעות חזק ובלתי חדיר אשר מציל אותו ממוות בטוח מתחת למים וכן שורה של חרבות אגדיות בעלות שמות ומשמעות משל עצמן. בין כלי נשקו ניתן למצוא את החרב נאגלינג שאותה קיבל כהוקרה וכן חרבות קסומות נוספות שבהן השתמש לאורך מסעותיו. עם זאת ביוולף אינו רק מכונת מלחמה אלא גם מנהיג נבון אשר מאמץ לחיקו את ערכי האצולה של התקופה. הוא מבין את חשיבותה של נדיבות חומרית כלפי הלוחמים שלו כפי שלמד ממלך הדנים הראותגאר ומקפיד לתגמל את תומכיו ביד רחבה כאות הוקרה על נאמנותם תכונה אשר הופכת אותו למלך אהוב ומוערך עד יומו האחרון.

פולחן והשפעה תרבותית

אף על פי שהפואמה נכתבה בתקופה שבה הנצרות החלה להתבסס היצירה עצמה מתארת עולם עתיק וקדום שבו שולטים ערכים פגאניים של עמי הצפון וחוקרים מצביעים על המתח שנוצר עקב השילוב הזה. הדמויות בסיפור מאמינות בנקמת דם עורכות טקסי קבורה הכוללים שריפת גופות יחד עם אוצרות עצומים ומקדשות את האומץ האישי כערך עליון. במקביל לכך המשורר בחר להעניק ליצירה מעטפת נוצרית מובהקת על ידי שיוך של המפלצות לזרע קין ועל ידי אזכורים תכופים של כוחו העליון של האל אשר מכוון את חייהם ומותם של בני האדם וקובע את גורלם.

מקורות וקריאה נוספת

• משורר אנונימי, 'ביוולף הפואמה האפית האנגלו סכסונית בתרגום', פרויקט גוטנברג, 1892.
• חוקרי ספרות ומקורות היסטוריים, 'פרויקט השירה באנגלית עתיקה של אוניברסיטת ראטגרס ביוולף', אוניברסיטת ראטגרס, שנת פרסום לא ידועה.
• ווסלי פיורנטינו, 'הערך ביוולף באנציקלופדיית היסטוריה עולמית', אנציקלופדיית היסטוריה עולמית, 2017.